שנתיים למלחמה בעזה, ומערכת החינוך בישראל מתמודדת עם מציאות רגשית חדשה וקשה. כתבה שפורסמה בעיתון הארץ (1.10.25) חשפה כי תלמידים רבים בבתי הספר היסודיים סובלים ממצוקה נפשית מתמשכת, בעוד משרד החינוך מתקשה לספק מענה מספק. התופעה אינה נקודתית – היא נוגעת לעשרות אלפי ילדים, ומשפיעה לא רק על הישגיהם הלימודיים, אלא בעיקר על איכות חייהם, תחושת הביטחון שלהם והיכולת לבנות קשרים חברתיים בריאים. במציאות זו, עולה מחדש השאלה: כיצד אנו כחברה, וכהורים בפרט, יכולים לספק לילדינו מענה רגשי שיאפ

יצד משפיעה יציאתו של הורה למלחמה על ילדים בגיל הגן, ואיך טיפול באומנות ובארגז החול יכול לעזור? ילדים בגיל הגן חווים חוסר ביטחון, געגוע וחרדה כאשר אחד ההורים יוצא למלחמה. במאמר זה נבחן את ההשפעות הרגשיות וההתנהגותיות של מצב זה, ונסביר כיצד טיפול באומנות – כולל ציור, חימר וטיפול בארגז החול – מספק לילדים שפה יצירתית ולא-מילולית לביטוי רגשות. באמצעות תהליכים טיפוליים מותאמים ניתן לעזור לילד לעבד פחדים, לחזק תחושת שליטה ולבנות חוסן רגשי בתקופה מאתגרת.

לפעמים כל מה שצריך זה שמש, כמה עלים, ודף אחד מצופה בקסם כחול – כדי להזכיר לנו את היופי והעדינות שבפרטים הקטנים, ובכלל – בחיים. ההדפס הכחול-לבן הזה, שנקרא ציאנוטייפ (Cyanotype), הפך בשנים האחרונות לאחד הכלים האהובים עליי – גם כיוצרת, וגם כמטפלת רגשית באמנות.זו טכניקה פשוטה, נגישה, מרהיבה ביופייה – ובעיקר כזו שמאפשרת ריפוי דרך מגע באור.

לפעמים כל מה שצריך זה דף, שמש וכמה עלים – כדי להתחבר למה שבפנים, למה שחולף – ולמה שנשאר גם כשהוא דוהה.

בתהליך הגירושין, בני המשפחה חווים אובדן עמוק של המציאות המוכרת. הם מתמודדים עם געגועים לחיי המשפחה הקודמים, עם תחושות של כעס, עצב ואכזבה.

אומנות חזותית היא אחד הכלים העוצמתיים ביותר בתחום הטיפול הנפשי. דרך היצירה האומנותית, מטופלים יכולים לבטא רגשות, מחשבות וחוויות שקשה להם לתא

תפיסת המוות אצל ילדים אינה נושא פשוט, והיא משתנה באופן משמעותי בהתאם לגיל ולשלב ההתפתחותי שבו נמצא הילד. ההבנה המורכבת הזו של המוות...